תרפיה באמנות - יחסי אובייקט והתפתחות העצמי - חלק ב 

חלק ב

יחסי אובייקט

היחס שלנו לעצמנו, היחסים שלנו עם אחרים, המבט שלנו על העולם והמקום שלנו בתוך העולם נמצאים בדינאמיקה מתמדת של העצמה, חוסר אונים, מדכא ומדוכא, אהבה עצמית ושנאה עצמית. באמצעות תהליך של התייחסות התבוננות, הכרה  וקבלה, הריפוי יכול להתחיל להתרחש (Hertzbe1996).

אחת החוויות המשמעותיות בחיי הייתה חווית השירות הצבאי. זו הייתה חוויה סביב רגשות עוצמתיים שהיו שזורים בה סוגיות כוח, דיכוי ושליטה שהשפיעה עליי בהתנהלות מול אנשים.

השירות הצבאי שלי היה בחטיבת שריון בסיני. תפקידי הראשון היה פקידה של אנשי המחנה. על ביניהם נמנו כל נותני השירות לקציני הפיקוד של החטיבה. היו לזה שני היבטים בחוויה שלי. האחד להיות במיעוט בין אנשים ברמת אינטליגנציה מאוד נמוכה שלא סיימו 12 שנות לימוד, אנשים שרובם באו מעיירות פיתוח ומושבים נידחים שמעולם לא ביקרתי בהם ולא נתקלתי במנטאליות והתרבות שלהם. ההיבט השני היה להיות תחת פיקודו של רס"ר מחנה, שתלטן  וגס רוח שחיילת מרמת השרון הייתה מטרה אולטימטיבית למאוויי שתלטנותו. היה לי קשה לשבת איתו בחדר אחד כי הוא נתן לי להרגיש כי החירות שלי נשללת. לצאת מהמקום הזה היה לא פשוט. ראיתי בעיניי מפקד המחנה את הסטריאוטיפים שלו עליי, אישה, עקרת בית, צייתנות, הענות לצרכיו, ויתור, סתגלנות ויופי, הנולדים מכוחם של ייחוסים מעורערים בין המילים ומצורך גברי לעצב נשים לצרכי האגו והמיניות הגברית. גם לי היו סטריאוטיפיים עליו, איש צבא, כוחני, לא מתקשר, משתלט ובמקרה הפרטי של מפקד מחנה, אנאלפבי המתבטא בשפה בוטה. 

מציאות אחרת טפחה על פני כשניסיתי להכיר את החיילים.  הסיפורים ששמעתי מהם, על העבר שלהם, על המשפחות שלהם. זו הייתה חווית טראומתית קשה בייחוד שלא שיתפתי בבית. הרגשתי שאם ההחלטה שלי הייתה לשרת רחוק מהבית, כדי לצאת מהחממה ומהמקום המוגן אני צריכה להתמודד עם זה לבד וישנה דרך, רק צריך למצוא אותה! ההתחלה הייתה להניח בצד את הסטריאוטיפיים. כשהמציאות פחות סטריאוטיפית אפשר להבין כמה אני שונה או דומה מאחרים ואפשר לשמוע את השונה. הייתי צריכה להצמיח משהו פורח על מנת לשרוד.

בררתי לעצמי איפה קשה לי יותר ועם מי, ניסיתי להכיר את הדעות הקדומות שלי וההטיות על מנת שאוכל לבוא ממקום פתוח ולראות, להכיר ולהבין את הדינאמיקה של הקבוצה שאליה נכנסתי.  כאשר מתווים אנשים ושמים אותם לפי קטגוריות, נוטים לתקשר איתם על בסיס של קטגוריות אלה, במקום לראות אותם כאינדיבידואל על פי הצרכים שלהם (מרסייה, 1994).  היה בי דחף למצוא את הדברים הטובים בלהיות שייכת לקבוצה, לחפש את טובות ההנאה שיצאו לי מהקבוצה ולהיות אמיתית עם עצמי בלי לעגל פינות, בלי לוותר על האני האמיתי ושיקבלו אותי כחלק מהם. הסיכוי שיתקיים מפגש הוא מעבר מעיסוק בלתי פוסק בהישרדות של ה"עצמי" להתעניינות מעמיקה בזולת (רזנווסר, 2001). בידיעה שהמצב הוא לא שחור לבן חיפשתי משהו דומה , משהו משותף בהתנהגות שלי ושלהם. היה זה הרצון לעשות מה שרוצים ואפילו לחצות גבולות ופקודות.

העבודה הייתה קשה, היה שם דיכוי של הרגש שלי. הדיכוי לפעמים נותן לך מוטיבציה וכוח. להיות במקום של אי וודאות, של חוסר שליטה הוא לא מקום שהיה לי בו טוב. יצרתי מצב אמיתי בהשתייכות לקבוצת הכוח ביום והייתי חלק מאנשי ה"מחנה" ובסוף היום ברחתי לקבוצה אליה אני שייכת, בה הייתי כחלק מהרוב - לחברת הקצינים. במצבים של העדר כוח, כך על פי פרום, מתפתחת נטייה לוותר על עצמאות אישית ולהתמזג עם מישהו שמעבר לעצמי, זאת כדי להשיג את הכוח החסר לעצמי הבודד (רזנווסר, 2001). ההשתייכות לקבוצת הכוח בא לידי ביטוי אצלי בחוויה של פיצול. מצד אחד זה הוא סוג של דיכוי פנימי,  ומצד שני לא וויתרתי על המקום האמיתי שלי. הייתה הרגשה של חיפוש על מנת להרגיש עליונות. ניצלתי את ההומור שלי כדי להיות במרכז העניינים ואנשים מכל החטיבה נסחפו אחרי. קיימת מערכת של אינטראקציות בינאישיות במישור המודע, אך קיימת גם אינטראקציה ברובד הלא מודע-חבוי, סוג של לא מודע קולקטיבי (רזנווסר, 2001).

מה בין הפנטזיה למציאות? היצר לספק את הרעב מלווה בפנטזיה. כל עוד עקרון העונג והכאב נמצאים, הפנטזיה במקום של כל יכול. מרגע הלידה התינוק צריך להתמודד עם ההשלכות של המציאות, לעבור חוויות אינסופיות של סיפוק ותסכול של הרצונות שלו (segal, 1973).

הפחדים הכי סטריאוטיפים נמצאים בתוכנו ואנחנו מופעלים מהמקום הזה. לצאת מהמקום הזה, זה לא פשוט.

עובדות החיים הן יותר מן המחשבות, החוויה מצטברת ללא מחשבות. החוויה האישית שלי בצבא, נתנה לי להבין כי יחסי כוח שמתקיימים בתוך חברה, משפיעים על היחסים הטיפוליים.

באמצעות תהליך של התייחסות, הכרה, קבלה, הערכת הייחודי והשונות יש תמיד הזדמנות לקרב ואפשר לעזור במקום של החוסר.

מעבר למודעות היחס שלנו לעצמנו, היחסים שלנו עם אחרים, המבט שלנו על העולם והמקום שלנו בתוך העולם נמצאים בדינאמיקה מתמדת של העצמה (הרצברג, 1996).

העשייה האומנותית מאפשרת מימוש סימבולי של פנטזיה. פעולה סימבולית יכולה לעזור להתגבר על פחדים כאשר מעמידים במבחן את הדמות המצוירת, במקום את העצמי. בצורה דומה היא מתארת הבעה של רגשות כחלק ממשחק תפקידים דרך סימבולים. המסע מאפשר יצירה, יצירה של משהו חדש, יכול להיות מסע פנימי או חיצוני. המסע הפנימי כרוך במסע ממשי. צריך להיפרד מייצוגים פנימיים של נורמות נוקשות כדי להיות מסוגל ליצור משהו חדש (פרי, 2003).